רש"י על שבועות מ״ו

1 רישא וסיפא בראיה - רישא. נהי דקתני נשבע ונוטל ליתיה אלא שיביא תחלה עדים ששכרו:

2 ראיה דלשלם קתני - ראיה המחייבת את בעה"ב לשלם קתני:

3 ראיה דלשבועה - שאינה באה אלא לגלגל את השבועה על השכיר לא קתני:

4 והא תני רבה בר שמואל כו' - הך מתניתין דלעיל:

5 כל זמן שהטלית ביד אומן - דבעל הבית הוי המוציא מחבירו עליו הראיה להביא עדים שלא קצץ אלא אחת:

6 רבי יהודה היא כו' - והכא נמי שבועה אצל בעל הבית היא מן התורה שהרי מודה במקצת:

7 אחמורי מחמיר - על השכיר למשקל שבועה מיניה ושדיוה על בעל הבית:

8 אלא קצץ ר' יהודה היא ולא רבנן - בתמיה הא דקתני דאקציצה נשבע שכיר רבי יהודה קאמר לה ולא רבנן השתא היכא דמחמיר ר' יהודה אשכיר כגון בשאין מקצת הודאה אצל בעל הבית מקילין רבנן אשכיר והימנוה בשבועה:

9 אלא בהא פליגי כו' - ולעולם קצץ ר' יהודה ולא רבנן והא דתני רבה בר שמואל רבנן היא ודקשיא לך השתא היכא דמחמיר ר' יהודה כו' אין ובהא פליגי רבי יהודה סבר בדאורייתא עבדו רבנן תקנתא לשכיר היכא דאיכא אבעל הבית שבועה דאורייתא עבדו רבנן תקנה לשכיר למיפכיה לשבועה עליה אבל אדרבנן תקנה היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן היכא דאין שם מקצת הודאה דלא רמיא אבעל הבית אלא שבועת היסת דרבנן היא גופה תקנתא היא כרב נחמן ותקנתא לתקנתא להפכה מבעל הבית ולמישדייה אשכיר לא עבוד רבנן:

10 וקציצה מידכר דכירי אינשי - סבירא להו לרבנן דפליגי אדרבי יהודה הלכך אחמירו בה גבי שכיר:

11 דקטיל ושדי - שקצוץ הדקל ומושלך לארץ:

12 דגזים - אומר לעשות דבר גוזמא ושגעון ואינו עושה:

13 וליחזי מאי משכנו - אותם שיעידו שמשכנו יעידו מה משכנו ומה שבועה יש:

14 בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו - בעה"ב טוען שנטל כלים קטנים שאדם יכול להסתיר תחת כנפי בגדיו ולא הכירו בהם עדים:

15 אמר רב יהודה גרסינן ול"ג דאמר:

16 ואמר לקוחין הן בידי - ובעל הבית אומר השאלתים לו כדמפרש לקמן:

17 אינו נאמן - אפילו בשבועה:

18 אלא דברים שאין דרכן להטמין - שאין אדם בוש ליטלן בידו בשוק בפרהסיא הלכך אינו נאמן חדא דאין זה עשוי למכור את כליו ועוד מדאטמנינהו איכא למימר בוש הוא להודיעו שהוא צריך לשאול כלים משכיניו דאי לקוחין הוו לא הוה מטמינן:

19 נאמן - ואע"פ שאין עשוי למכור כלים זימנין דמיצטרכי ליה זוזי ומזבין:

20 היינו אורחיה - להטמין אפילו ששאר בני אדם מוציאין בפרהסיא:

21 ולא אמרן - באדם בינוני דאינו נאמן אלא שזה אמר לקוחין וזה אמר שאולין אבל אם אמר לו גנבת אותם לאו כל כמיניה וישבע זה שלקוחין הן:

22 ה"ג ולא אמרן אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר - בהנהו הוא דאמרי' דכי אמר לקוחין אינו נאמן אבל דברים שאין עשוין להשאיל שהבעלים חסים עליהם לפי שמתקלקלין נאמן לשבע שלקחם ואין נראין דברי האומר השאלתים לו:

23 דשלח רב הונא בר אבין כו' - אלמא בעשוין להשאיל ולהשכיר הוא דאינו נאמן:

24 זוגא דסרבלא - מספריים של סורקי בגדים:

25 מיתמי - שהביא התובע עדים שהן שלו ואמר שהשאילם לאבי היתומים ומדאפקינהו רבא מיתמי ש"מ דסבירא ליה אי הוה אבוהון קמן ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן בשבועה דאי מהימן אנן הוינן טענינן בשביל יתמי אביהם לקחם ממך ודוקא ספרי דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בהם תדיר אבל שאר ספרים אינן עשוין להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלין כמו ששנינו במוצא ספרים לא ילמד בהן לכתחלה ולא יקרא אחר עמו ויכול לומר לקוחין הן בידי ואין צריך לכתוב עליהן שטר מכירה אלא לרווחא דמילתא שלא יצטרך לשבע וכן קבלתי מרב יצחק הלוי:

26 אפילו שומר נשבע - אמתני' קאי בראוהו שנים שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות אפי' שומר הבית נאמן לשבע וישלם זה:

27 שכירו ולקיטו - של בעל הבית ולא מסר לו שמירת הבית:

28 מהו - להיות נאמן אשבועה זו:

29 אמיד - עשיר:

30 לא שנו - דצריך שבועה:

31 תני ר' חייא - במתניתי' הכי היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול כגון שעלתה נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו נוטל שלא בשבועה דנשיכת שינים לאו חיכוך כותל הוא:

32 לא מיבעיא הנך - דאית בהו כפירת ממון והוה ליה רע לשמים ורע לבריות:

33 שבועת בטוי - דלהבא כי משתבע איכא למימר בקושטא אשתבע שבדעתו לקיימה ואפי' עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה שעבר להוציא לשקר מפיו: